ששון ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני בקשת המבקשים להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשמת תמר אברהמי מיום 2.5.13 בתיק ע"ר 34582-01-13 בה דחתה כב' הרשמת את בקשת המבקשים להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' השופטת אביגיל כהן בת.א 15249-05-11 מיום 2.12.12 ונעתרה לבקשת המשיב 1 (הבנק) לסילוק הערעור (שם) על הסף (להלן: "ההחלטה מיום 2.5.13").

2.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ראיתי לדחות את הבקשה.

מעיון בתיק ע"ר 34582-01-13 עולה כי ההחלטה מיום 2.5.13 הומצאה למשיבים ביום 26.5.13 ומשכך, הערעור שהוגש לבית משפט זה ביום 27.6.13 במצורף לבקשה דנא הוגש באיחור ולאחר חלוף מניין הימים להגשתו.

המבקשים טוענים כי פנו תחילה למזכירות בית משפט זה כדי להגיש ערעור אלא שמזכירות בית המשפט הודיעה להם כי אינם רשאים להגיש ערעור לבית משפט זה והפנתה אותם להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

לאור האמור, כך נטען, פנו לבית המשפט העליון אלא שבית המשפט העליון סירב לקבל את הערעור לרישום והפנה אותם לבית המשפט המחוזי ובינתיים חלף המועד להגשת הערעור.

3.המשיבים מתנגדים לבקשה. לא ראיתי לפרט את כל טענות המשיבים אך בקצרה יאמר כי לטענתם, המבקשים מנצלים את הליכים לרעה, ממחזרים טענות בלי לתמוך את הטענות העובדתיות שהועלו בבקשה דנא באסמכתאות רלבנטיות. בנסיבות אלה נטען כי ממילא לא הוצג 'טעם מיוחד' להארכת המועד המבוקשת. עוד נטען, כי סיכויי הערעור אותו מבוקש להגיש קלושים.

4.בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר האזרחי נדרש 'טעם מיוחד' להארכת מועד להגשת הבקשה שכן המועד להגשת ערעור ובקשות רשות ערעור קבוע 'בחיקוק' וכלשון התקנה "נקבע המועד הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו ".

בענייננו לא הוצג 'טעם מיוחד' להארכת המועד, וראיתי לדחות הבקשה.

מעיון במסמכים שבפני עולה כי המבקשים לא צרפו כל אסמכתא לתמיכה בטענה כי ביום 9.6.13 (טרם חלוף מניין הימים להגשת הערעור על ההחלטה מיום 2.5.13) פנו למזכירות בית משפט זה, גם לא נמצאה כל אסמכתא לטענה לפיה מזכירות בית משפט זה סרבה לקבל את הערעור שבקשו להגיש. בדומה, לא צורפה כל אסמכתא ממנה ניתן ללמוד על מועד פניית המבקשים לבית המשפט העליון. כל שצורף בהקשר זה היא החלטת מזכירות בית המשפט העליון מיום 20.6.13 לא לקבל את הערעור לרישום.

להבהיר, כי במועד בו נטען על ידי המבקשים כי פנו לבית המשפט העליון (18.6.13) ממילא כבר חלף המועד להגשת ערעור על ההחלטה מיום 2.5.13.

בהיעדר אסמכתאות לתמיכה בטענות המבקשים לפיהן פנו למזכירות בית המשפט המחוזי במהלך מניין הימים להגשת הערעור והמזכירות סרבה לקבל הערעור לרישום, לא מצאתי כל 'טעם מיוחד' בגינו יש להאריך את המועד להגשת ערעור על ההחלטה מיום 2.5.13. לא ראיתי להעתר לבקשה סתמית נטול כל ביסוס ו/או אסמכתאות.

5.הגם שבנסיבות כאמור יש מקום לדחות הבקשה בכל זאת ומעבר לצורך, אוסיף כי גם מבחינת סיכויי ההליך לא מצאתי להעתר לבקשה.

כאמור, בהחלטת כב' הרשמת מיום 2.5.13 נדחתה בקשת המבקשים להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת כב' השופטת אביגיל כהן מיום 2.12.12 בת.א. 15249-05-11 וכב' הרשמת אברהמי סילקה את הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו, וכך ציינה בהחלטתה:

"הטעם שניתן על ידי המערערים (המבקשים כאן – א.נ.ח.) לאיחור הינו, למעשה, טעות שנבעה לשיטתם בעיקר מהיותם בלתי מיוצגים.... נקודת המוצא בדין היא, כי העובדה שבעל דין אינו מיוצג אינה מהווה כשלעצמה "טעם מיוחד" המצדיק את קבלת הבקשה להארכת מועד. נפסק לא פעם, כי על בעל דין לברר בשקידה ראויה את הטעון בירור לצורך הגשת וניהול ההליך, לרבות לענין מועדים הקבועים בסדרי הדין. קביעה אחרת תביא לכך שבעל-דין לא מיוצג יזכה באופן כמעט אוטומטי לארכה על-יסוד טענה כללית של אי-ידיעת הדין ולמעשה, יווצר "סדר דין אחד לבעלי דין המיוצגים על ידי עורך דין וסדר דין אחר לבעלי דין שאינם מיוצגים על ידי עורך דין, תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת" (בש"א 4691/12 קהא נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (21.6.12); בש"א 5406/11 טבע הדברים חברה לחקר האדם והסובב בע"מ נ' מדינת ישראל (14.8.11); בש"א3497/06 אלישיב נ' בארות יצחק (9.10.07); בש"א 6533/98 שרבט נ' שרבט (8.11.98))." לא רק שדברי כב' הרשמת אברהמי מקובלים עלי אלא שאף אוסיף כי בהתאם להלכה הנוהגת, אי ידיעת הדין (גם במקרה של היעדר ייצוג) אינה מהווה 'טעם מיוחד' ואינו מצדיק הארכת המועד וברוח זו נקבע בהחלטה מיום 2.5.13 כי המבקשים (המערערים שם) לא הציגו 'טעם מיוחד' להארכת המועד המבוקשת ובסופו של דבר נדחתה בקשתם.

בנסיבות אלה, ומשהחלטת כב' הרשמת מיום 2.5.13 מתיישבת עם ההלכה הנוהגת, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור טובים והכל בלי לקבוע מסמרות בענין.

6.סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו הוצאות בסך 2,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"ג, 01 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.